במסגרת דין ודברים בין שני בעלים של עסק, הם הסכימו, על נייר מפית במסעדה, לסיים את הסכסוך כך שאחד ירכוש את חלקו של השני בסכום של מאות אלפי שקלים נטו, והשאירו לעורכי הדין לגבש הסכם מסודר.
המשמעות של חתימה על המפית, בין אם ההסכם ממומש והסכום המוסכם משולם ובין אם לאו, היא חבות במס בסכום כמעט זהה לסכום בו נקבעה העסקה – מאות אלפי שקלים.
כדי למנוע את הצורך לשלם מס, ועל פי הייעוץ, הוגשה תביעה לקיום החוזה – מפית הנייר – על בסיס ההנחה שעד שיתחיל ההליך המשפטי יש סיכוי שההסכם יושלם ותהיה ודאות של התשלום והמקור לתשלום המס. אם לא ינוהל ההליך המשפטי בצורה כזו שהתיק יופסד, לא תחול חבות מס.
מס הכנסה אכן הגיש דרישה לתשלום, ואז שהובהר לו על ההליך המשפטי, לרבות הערעור שהוגש. לאור ה"כישלון" בהשגת הפסד בפסק הדין בערכאה ראשונה, נאות מס הכנסה לחכות עד לסוף ההליך. בערכאה השנייה הושגה המטרה: פסק דין בהפסד ופטור ממס על עסקה שלא יצאה אל הפועל, ללא צורך בדיונים מייגעים עם שלטונות המס.